top of page

סוף עונת התפוזים // The End of Orange Season

exhibition
The End of Orange Season
Play Video

המציאות סביבנו משתנה מרגע לרגע ולעולם אינה עוצרת במקומה, כאותו נהר זורם שלעולם איננו אותו נהר עצמו. 

אני מנסה לעצב את הזיכרון האישי לכדי נקודת מבט נוסטלגית ממנה אני מתבוננת על הרגעים המהותיים בחיי, אירועים שאני חווה היום – השנה האחרונה ללימודים. אני למעשה מנסה לנחש מה תהיה מידת החשיבות שלהם, בנקודות זמן עתידיות של חיי, כאשר אסתכל ב"יומן" אליו אני אוספת את התצלומים. 

תפיסת הזמן הסובייקטיבית שמהווה מעין ״רחם״ שבו אנו מאחסנים מחשבות, זיכרונות, ידיעות והתנסויות לא תמיד מאפשרת לנו לראות את החשיבות הזו, ורק עם חלוף הזמן נוכל להבין, מהי משמעות הרגשות שחווינו אז. עיצוב הזיכרון מתבטא בעיקר בעובדה שאני עורכת את הרגעים סמוך למועד הקלטתם במצלמה, ואף בוחרת אילו רגעים לתעד, לא רק מפני שלא ניתן באמת לתעד הכל, אלא מפני שאלו הרגעים שארצה להיזכר בהם- בין אם אלו רגעים משמחים או קשים יותר בשבילי. מעבר לעיצוב זיכרון אישי, נוכח כאן גם עיצוב זיכרון עבור חבריי. ביוצרי קליידוסקופ של דיוקנאות, חבריי אשר מתועדים במשך שנה בצילומיי משתנים אף תוך כדי תקופת הצילומים. בעוד מספר שנים גם הם יוכלו להיזכר בחוויות הללו, אמנם- באופן בו אני בוחרת להראות אותן. 

יכולתם של התצלומים לשמר באותנטיות מלאה את עלומיו של המצולם מבטאת את תחושת החלוף של הזמן, את רגעיותם של הנעורים, של היופי ואפילו של התקוות.

The reality around us changes from moment to moment and never stops in its place, like that flowing river that is never the same river itself.

I try to shape my personal memory into a nostalgic point of view from which I look at the essential moments in my life, events that I experience today - the last year of school. I am trying to guess what their importance will be, at future time points in my life, when I look at the "diary" to which I am collecting the photographs.

The subjective perception of time that constitutes a kind of "womb" in which we store thoughts, memories, knowledge and experiences does not always allow us to see this importance, and only with the passage of time can we understand what the feelings we experienced then mean. The design of the memory is mainly expressed in the fact that I edit the moments close to the time they were recorded on camera, and even choose which moments to document, not only because not everything can really be documented, but because these are the moments I want to remember - whether happy or harder for me. Beyond personal memory design, this is a memory design for my friends who are also present here. In my creation of a kaleidoscope of portraits, my friends who are documented for a year in my photographs change even during the filming period. In a few years, they too will be able to recall these experiences, albeit in the way I choose to show them.

The ability of the photographs to preserve the authenticity of the subject expresses the sense of the passing of time, the momentary moments of youth, of beauty and even of hopes.

Untitled-2-01.png
bottom of page